דו"ח מיוחד
"הרוג יהודי
– תגיע לגן עדן"
מאת איתמר מרכוס וברברה קרוק
בהשתתפות צוות החוקרים:
הילה בן-חיים, דינה ליסננסקי, דרור
מלליס, רן פיצ'חדזה
תקציר
"תמיד שאפתי
להפוך את גופי לרסיסים קטלניים נגד הציונים
ולהקיש על דלתות גן
העדן בגולגולות של ציונים".
הטרוריסטית הפלסטינית בת ה- 21, רים אלריאשי, שהקריאה שורות
אלו בקלטת הפרידה שלה, התפוצצה למחרת היום ורצחה ארבעה ישראלים בפיגוע התאבדות.
רים אלריאשי, או אלו שכתבו עבורה את ההצהרה, האמינו שדי ברצח ישראלים כדי להבטיח
לה כניסה לגן העדן.
מחקר זה בוחן:
·
מדוע פלסטינים מאמינים שרצח ישראלים ו/או יהודים הוא מעשה
שהאסלאם דורש או מעריך
·
האם קבוצות שוליים ברשות הפלסטינית מחנכות לכך, או שמא מייצג
הוא את האידיאולוגיה הרשמית של הרשות הפלסטינית.
ממצאים
מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" מצא כי הרשות הפלסטינית
מחנכת לאידיאולוגיה רווית שנאה ארסית ליהודים ולישראל, הנותנת לגיטימציה להרג
יהודים על שום היותם יהודים. רצח יהודים מוצג לא רק כמועיל עבור מוסלמים וערבים,
אלא כהכרחי לכלל המין האנושי. ממצאים אלו מבוססים על מחקר יסודי וניתוח תכנים
לאורך שמונה שנים שמקורם בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית ובעיתונות הפלסטינית של
הרשות. דו"ח זה מתעד את הטמעת אידיאולוגיית השנאה הזאת במשך שנים, זמן רב
לפני תחילת האינתיפאדה בספטמבר 2000, ונמשכת גם לאחר מותו של יאסר ערפאת:
יולי 2000:
"כמו שאמר הנביא מוחמד: תחיית המתים לא תגיע, עד שתלחמו
ביהודים, ותהרגו אותם"
דר'
אחמד יוסוף אבו חלביה, חבר המועצה העליונה הפלסטינית של הפסיקה ההלכתית, ורקטור
הלימודים המתקדמים באוניברסיטה האיסלאמית, הטלוויזיה הפלסטינית, 28 ביולי 2000 .
נובמבר 2000:
"נהרוג
את כולם... לא נשאיר יהודי אחד."
ילדה, הטלוויזיה
הפלסטינית, אוקטובר 2000
ספטמבר 2004:
"הנביא אמר:
"תחיית המתים לא תתרחש עד אשר המוסלמים ילחמו ביהודים, והמוסלמים יהרגו אותם.
המוסלמים יהרגו את היהודים, שִמחו על הבשורה, שמחו על ניצחון אללה."
שיח'
אברהים מודירס, ראש ההתאחדות לשינון הקוראן, המשרד להקדשים ועניני דת ברשות
הפלסטינית.
הטלוויזיה
הפלסטינית, 10 בספטמבר 2004
ינואר 2005:
"עד שיגידו העץ
והאבן: הו, מוסלמי, הו עבד אללה, הנה יהודי מאחוריי, הרוג אותו"
דר' חסן אלח'אטר,
מיסד אנציקלופדית אל קודס
הטלוויזיה הפלסטינית,
10 בינואר 2005
גיבוש עמדה נגד הקיום היהודי
המנהיגים בתחומי הדת, הפוליטיקה והחינוך
מציגים בשיטתיות טיעונים נגד הקיום היהודי, בדומה לדרך בה תובע מציג תיק בבית
משפט, בדרישה לפסוק גזר דין מוות. כעד מומחה, הם מסתמכים על האל בעצמו.
התיק המשפטי של הרשות הפלסטינית נגד
היהודים בנוי משלושה שלבים: השלב הראשון מגדיר מהן תכונות של יהודי. השלב השני
מדגים כיצד התכונות האלו מעמידות את העולם בפני סכנה. השלב השלישי מבאר, כיצד
להיאבק נגד היהודים.
אנטישמיות שלב 1 - תיוג קולקטיבי: אופי היהודים הוא
רע מיסודו
השלב הבסיסי מגדיר את היהודים ומציגם
כשונים מאחרים וכמי שמיסודם הם בעלי תכונות של רוע. יהודים מוגדרים ומוצגים
כבוגדניים, מושחתים, רמאים ולא נאמנים, כמו גם כאויבי האל – כצאצאיהם המקוללים של
קופים וחזירים. אנשי חינוך, אקדמאים ופוליטיקאים מעוותים ומשמיצים את המסורת
היהודית. הם מתארים אותה כרוע צרוף ומייחסים לה את ה"התנהגות הבוגדנית"
שבה מאשימים את היהודים כיום. זיופים ובדיה באצטלה של אמת היסטורית משמשים לתיעוד
ולתמיכה בעלילה שלפיה הדת היהודית היא גזענית ומרושעת. "התכונות" והמסורות
היהודיות אינן מוצגות כהתנהגות הניתנת לשיפור, אלא כאופי בלתי ניתן לשינוי של
היהודים.
.
אנטישמיות שלב 2 - יצירת האיום: היהודים
מהווים סכנה קיומית למין האנושי כולו
השלב השני מציג, כיצד תכונות הרשע
האלו אינן מהוות עניין פרטי יהודי, אלא יש להן השלכות לגבי העולם כולו. היהודים,
המונעים בידי התכונות והמסורות האלו שאינן ברות שינוי, מתכננים ומוציאים אל פועל
פשעים נתעבים. אם הם יוותרו בלתי מרוסנים, הפשעים האלו יהוו סכנה קיומית, לא רק
עבור המוסלמים והערבים אלא עבור האנושות כולה. איום זה מוצג כאיום משמעותי:
מלחמות, קונפליקטים וסכסוכים פנימיים מלובים כולם ע"י יהודים. למעשה, הדיכוי
שהיהודים סבלו ממנו לאורך ההיסטוריה מוצג כתגובה לגיטימית של אומות המבקשות לנקום
על הפגיעה שגרמו להם היהודים שחיו בקרבם. ה"רוע היהודי" מייצג איום
קיומי – סכנה
לאנושות כולה שלא ניתן להתעלם ממנה.
אנטישמיות שלב 3 - חיסול האיום: "השעה [תחיית המתים] לא תופיע עד
אשר מוסלמים יהרגו את היהודי"
תיק תביעה מבוסס הוצג נגד היהודים – היהודים מהווים איום לאנושות כולה.
מאחר והאיום הוא תוצאה של אופיים המרושע של היהודים ומסורותיהם הנלוזות, והוא לא
ניתן לשינוי, הפתרון היחיד הוא מאבק ביהודים, הכנעתם, הריגתם וחיסולם. חיסול
היהודים מוצג כפעולה של הגנה עצמית ההכרחית להצלת המוסלמים, הערבים והאנושות כולה.
הרשות הפלסטינית מזמנת את האל עצמו כעד מומחה, לו מיוחסת שליחת מסר באמצעות הנביא
מוחמד, על פיו הרג ואף חיסול היהודים הוא שלב הכרחי לצורך קירוב ה"שעה" – גאולת העולם באמצעות תחיית המתים. יתר
על כן, הרג היהודים הוא רצח ראוי למחילה ומוצדק מטעמי הגנה עצמית. רצח יהודים
משודרג ממעשה נתעב לשירות האל והאנושות.
אידיאולוגיה זאת, בעלת שלושת הנדבכים של הרשות והתובעת רצח עם,
אינה אסטרטגיה של פלג שולי ברשות הפלסטינית ואינה גבב אקראי של מילים מפי אנשים מן
השורה ומאחורי דלתיים סגורות. שנאת היהודים מעודדת ומקודמת על ידי האליטות הדתיות,
הפוליטיות והאקדמאיות, ומועברת במסגרות תרבויות, חינוכיות, דתיות ואף בידוריות. כל
אלה מצויים תחת פיקוח והכוונה של ההנהגה הפוליטית של הרשות הפלסטינית.
מצמרר לראות כי שישים שנים לאחר תום השואה, באופן גלוי וחסר
בושה, החברה הפלסטינית משמיעה שוב ושוב את אותם המסרים בהם השתמשה גרמניה הנאצית
להצדקת חיסול היהודים.
|
|
|
|
"מחלת המאה" |
[אלחיאת אלג'דידה 31/10/04] |
* *
*
אנטישמיות שלב 1 - תיוג קולקטיבי
אופי היהודים הוא רע מיסודו
השלב הראשון של גזענות ואנטישמיות הוא
תיוג קולקטיבי או הכפשת אופייה של קבוצה אתנית והגדרתה כנחותה. הרשות הפלסטינית
מחנכת לכך, שאופיו של היהודי חורש המזימות הוא לא מוסרי וזדוני. כדי להעניק מימד
משכנע לטיעונים הללו, הרשות הפלסטינית, באמצעות התקשורת שעליה היא מפקחת, מציגה
מצעד בלתי פוסק של אנשי דת, אנשי אקדמיה, מנהיגים פוליטיים ומומחים על מנת להצביע
על כך שהאורים והתומים בכל התחומים מאמתים את הטענה בדבר היותו של האופי היהודי
מרושע.
אנשי דת
הדברים הבאים
נאמרו ע"י מנהיגי דת של הרשות הפלסטינית ושודרו כולם בטלוויזיה הרשמית של
הרשות הפלסטינית:
"כפי שתיאר אותם (את היהודים) אללה בספרו, ובמסורת הנביא,
הם מתאפיינים בשחצנות, גאווה, יהירות, פראיות, חוסר נאמנות ובגידה... ראו את הרמאות
ואת מעשי העורמה."
דר' מוחמד מוסטפא נג'ם
הטלוויזיה הפלסטינית, 1 בנובמבר 2002
"... מוחמד שליח אללה, בכל פעם שהיה חוזר מאחת מפשיטותיו היה
מוצא בגידה והונאה מצדם של יהודי [העיר] מדינה, מכיוון שהבגידה וההונאה הן טבועות
באופים של היהודים... ואשר הדורות הבאים שלהם ירשו מאבותיהם הקדמונים עד עצם היום
הזה... "
שיח'
אבראהים מודירס
הטלוויזיה
הפלסטינית, 4 ביוני 2004
"היהודים הם היהודים, אסור לנו לשכוח את מידותיהם ולו לרגע,
אפילו כדי הרף עין"
דר' מוחמד מוסטפא
נג'ם
הטלוויזיה הפלסטינית,
6 בדצמבר 2002
דמויות ברות-סמכא בתחום האקדמיה
פסיכולוג פלסטיני מסביר בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית כי
התינוק היהודי "יונק שנאה":
"ישנם גורמים נוספים להתגבשותה של האישיות היהודית, והם: רעיון הדת
האגדית, הילד הישראלי שנולד יונק שנאה כלפי אחרים, יונק התבודדות, יונק התנשאות,
ומחונך לשנוא אחרים "
ח'אדר עבאס, פסיכולוג
הטלוויזיה הפלסטינית, 14 באפריל 2002
מרצה לפילוסופיה של החינוך מציג אף הוא את דמות הילד היהודי
היונק שנאה מ"החלב":
"אני,
למען האמת, אינני מסתכל על מצב החברה הישראלית כעל מצב של מבוכה, אלא הוא [מצב
המבוכה] תוצאה טבעית של תרבות שקוימה באמצעות חינוך יהודי פונדמנטליסטי לאלימות,
לאיבה, ולגזענות... מה שאומרים המנהיגים במדינה העברית ומה שעוסק בו החייל הוא
התנהגות טבעית שנרכשה באמצעות החינוך היהודי הקיים... כן מוצגת צורה מעוותת של
הערבים ושל המוסלמים, ומיניקים לילד היהודי את השנאה עם החלב... אנו רוצים דור
שתופש ומבין את מבנה האישיות היהודית..."
דר' מוחמד אבו דף
הטלוויזיה הפלסטינית, 12 באוקטובר 2003
ילדים ברשות
הפלסטינית מחונכים לבוז ליהודים באמצעות תכניות בידור, שבהן היהודים מוכפשים על
ידי אותם תיוגים מלאי שנאה, זאת בנוסף לחינוך מפי אנשי דת לכך שיהודים הם
"רמאים וערמומיים". בתכנית בהשתתפות בובה המחנכת ילדים בגיל טרום בית
ספר נאמר: "אי אפשר לסמוך על היהודים". [הבובה] טראבישו:
"אני מבקש למסור הודעה לילדים
ולצופים: אל תשהו במקומות מסוכנים, כגון איזורים מופצצים. תנו
לצוותי ההצלה, להגנה האזרחית ולאנשי הביטחון לבצע את משימתם."
ילד באולפן:
"כולנו נצטרף לטראבישו, ונאמר לכולם: היזהרו! אינכם יכולים לבטוח
ביהודים, מכיוון שהם עלולים לפגוע בנו בכל רגע במפתיע"
הטלוויזיה
הפלסטינית, 23 באוגוסט 2004
תכונות ה"בוגדנות וחוסר
הנאמנות" של יהודים נלמדות בבתי הספר של הרשות הפלסטינית
בתוכנית הלימודים בבתי הספר של
הרשות הפלסטינית מוצגים יהודים כבעלי תכונות אופי שליליות מיסודן:
"יש להיזהר מהיהודים, מפני שהם רמאים ובוגדניים"
חינוך
איסלאמי לכיתה ט', עמ' 79
"בוגדנות וחוסר נאמנות הן תכונות אופייניות ליהודים, ולכן יש להיזהר
מהם"
חינוך
איסלאמי לכיתה ט', עמ' 87
הספרים האלו התבססו על ספרי לימוד ירדנים. למרות שלרשות נודע
על תוכניהם ב- 1999, היא סירבה להצעה אמריקאית שהוגשה באותה העת לממן את הדפסתם
מחדש של הספרים הללו, אך ללא תכנים אנטי-יהודיים אלה ואחרים.
דימוי היהודים שלילי מיסודו בתרבות הפופולרית
תיאור היהודים כבעלי תכונות שליליות מיסודם מופיע גם בבידור
הפופולרי, דוגמת תשבצי היגיון בעיתונים היומיים. לדוגמה:
הגדרה בתשבץ: תכונה יהודית בהיפוך אותיות
תשובה: בוגדנות
אל-קודס,
20 בדצמבר 2000
יהודים מקוללים ע"י האל
מנהיגיה הדתיים של הרשות הפלסטינית טופלים על היהודים את אשמת
הרשע האולטימטיבי, ובהסתמך עליה נאמר כי היהודים הם האויב המקולל של האל. לכן,
אופיים המרושע של היהודים אינו כפוף להחלטתם, אלא הוא בבחינת גזרת האל. מתוקף
היותם אויבי האל, היהודים הם כמובן גם אויבי המוסלמים.
"היהודים האלה
שעוררו את חרון אפו של אללה והוא קילל אותם באמצעות הנביאים."
שיח' מוחמד אבראהים
מאדי
הטלוויזיה הפלסטינית,
21 בספטמבר 2001
"השבח
לאללה שקילל את אויבינו קללות בזו אחר זו , עד ליום הדין. כמו כן הוא קילל אותם
מפיהם של נביאיו ושליחיו..."
דר' מוחמד מוסטפא נג'ם
הטלוויזיה הפלסטינית, 1 בנובמבר 2002
"השבח לאל אשר
קילל את אלה אשר כפרו מקרב בעלי הספר"
שיח'
אבראהים מודירס
הטלויזיה
הפלסטינית, 4 ביוני 2004
תיאור היהודים כחיות
הקוראן מציין בשלושה מקרים (סורות- פרקים 2, 5 ו- 7), כי מוחמד
הפך אנשים לקופים ו/או חזירים: "כל אלה אשר אררם אלוהים, ויחר בם אפו, ויהפוך
מהם לקופים וחזירים "(סורה 5:60). במקום אחר בקוראן מושווים היהודים לחמורים.
אנשי דת בכירים ברשות הפלסטינית חוזרים שוב ושוב על אמירות הנגועות בדה-הומניזציה
של יהודים, תוך החלת אזכורי החיות האלו על היהודים:
"שבעטיו
אלוהים הפך אותם לקופים ולחזירים."
דר' מוחמד מוסטפא
נג'ם
הטלוויזיה הפלסטינית,
1 בנובמבר 2002
"השבח לאללה שקילל קללה את אחי הקופים והחזירים"
דר' מוחמד מוסטפא
נג'ם
הטלוויזיה הפלסטינית,
6 בדצמבר 2002
"אנחנו מנהלים מלחמה אכזרית זו עם אחיהם של הקופים
והחזירים, מהיהודים ובני ציון."
שיח' מוחמד אבראהים מאדי
הטלוויזיה הפלסטינית, 12 בספטמבר 2004
"חי אללה
שיבואו [השליטים המוסלמים והערבים], בגזרת האל, מכאן או משם, לשחרר את האדמות האלה
מטומאת היהודים, שאללה כעס עליהם בספרו וכינה אותם פעם 'קופים', פעם 'חזירים',
ופעם 'חמורים'"
שיח' מוחמד אבראהים מאדי
הטלוויזיה הפלסטינית, 30 במרץ 2001
ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית
המחנכים ברשות הפלסטינית בחרו לכלול את אזכור החמור המופיע
בקוראן בספרי הלימוד החדשים של הרשות הפלסטינית:
"...אלו [היהודים], שהוענקה להם התורה אך לא שמרו אותה, הם
כמו חמורים הסוחבים ספרים..."
"לקרוא בקוראן", סורת אלג'מעה, כיתה ו', עמ' 20
תיאור היהודים כחיות על-ידי מנהיגי הדת של הרשות הפלסטינית
מתבטא בהתנהגות המקובלת ובשפה השגורה. כך, למשל, מפגינים פלסטינים, אשר השתתפו
בתהלוכה אנטי-ישראלית, עטפו חמור בטלית ויישמו, הלכה למעשה, את דימוי היהודים
כחמורים שאותו למדו והפנימו:
עיתונים
יומיים של הרשות הפלסטינית
מקורות כתובים השתמשו בדימוי החיה כדי
להטיל פגם ביהודים, כפי שמודגם במאמר המערכת הבא של עיתון יומי רשמי של הרשות
הפלסטינית:
"…בעבר…
ירושלים היתה גזולה ונערות ירושלים היו שבויות ונחשפו למעשי זוועה רבים מידי בני
הקופים והחזירים"…
אלחיאת אלג'דידה, 5 ביוני, 2004
ילדים ברשות הפלסטינית
שפה זו כלולה גם בדימוי היהודים בקרב
ילדים צעירים. ילדה בת עשר השתמשה בתיאור הגזעני הבא בפנותה אל היהודים על גבי מסך
הטלוויזיה הפלסטינית:
"שמי אלאא'.
אני מרפיח ובת עשר. על החזיר והקוף, שבראשם עומדים שרון ובוש, לדעת שאנו נשארים
בארץ שממנה באנו והיא מקורנו..."
הטלוויזיה
הפלסטינית, 29 בספטמבר, 2003
כבר בשנת 1998 יהודים
כונו שטניים
"הם
(היהודים) מצאצאי אִבליס, מצאצאי השטנים, והם ראויים לקבל את עונש העושקים"
עבד אלמועאז עבד אלסתאר, מטיף דת
הטלוויזיה הפלסטינית, 17 בדצמבר, 1998
תיאורים ויזואליים היוצרים דמוניזציה
ודה-הומניזציה משלימים את תיאור היהודים כשטניים וכחיות בתקשורת של הרשות
הפלסטינית. עוד בטרם החלה אינתיפאדת אלאקצא, התקשורת של הרשות הפלסטינית פרסמה
דימויים מתועבים של יהודים. ב- 1999, לקראת סוף המאה ה 20, התפרסמה קריקטורה
בעיתון הרשמי היומי של הרשות הפלסטינית המתארת גמד, תת-אדם יהודי, כ"מחלה של
המאה".
דה-ההומניזציה
של יהודים לוקחת חלק בהכשרת לבבות תושבי הרשות הפלסטינית לרצון להרוג יהודים (ראה
להלן שלב 3). חיות הן, כמובן, נחותות מבני אדם, ובחברות רבות אין להן כל זכויות,
והן משמשות לניסויים וניצודות דרך קבע.
הכפשת המסורת היהודית
מרכיב חשוב באינדוקטרינציה הפלסטינית
לראיית היהודים כרשעים הינו הצגת היהדות כדת לא לגיטימית המחנכת לשנאה. השמצות אלו
שימשו כחומר לימוד ברשות הפלסטינית במשך שנים. בעקבות זאת, אמירות עוינות ברוח
ההשמצות הללו נשמעות מפי ילדים.
אקדמאים ומנהיגי דת פלסטינים שוללים
בפומבי את זכות קיומו של העם היהודי. יתרה מכך, הם טוענים כי אפילו כדת – אין
היהדות לגיטימית, היות והתנ"ך העברי המקורי עוות על ידי היהודים.
"היהדות איננה דת במלוא מובן המילה ואיננה לאום כלל…
המוסאויה [דת משה] היא דת, שכנראה היא דת אסלאמית, וכמה
חוקרים, כמה מחקרים
שפורסמו מצאו בתורה, כאשר היא מתורגמת תרגום נכון, טקסטים
שמראים שהיא המשכיות של
האסלאם. אמשיך את [תאור] מהלך העם היהודי: העם היהודי התהווה
מתוך עם יהודה, 900 שנה
לאחר משה. לאחר השבי והפיזור [הגלות] הסתיים הכוח הפוליטי של
יהודה, ותושביו הפכו לאזרחים
רגילים והתפזרו בכל מקום, התפזרו בתימן, בחג'אז, בשאם [סוריה
וארץ ישראל], במצרים,
ורבים מאנשי הארץ הזו האמינו בדת הזו… הם הפכו לעדה דתית בלבד,
אולם יש להם מנהגי פולחן
שאינם לקוחים מהתורה המקורית ולא מדת משה המקורית. האנשים של
היום ירשו את
התורה הקדומה, וצרפו אליה ספרים שלא נכללו בה… אנו יודעים
שכיום יש שתי עדות שמחזיקות
במנהגיהן הקדומים, השומרונים שבשכם, שהם אומרים: אנו היורשים
החוקיים לשושלת ישראל
הראשונה…. ויש שכבה בירושלים שנקראת נטורי קרתא"
ג'ריר אלקדוה, מנהל הספריה הלאומית
הפלסטינית
הטלוויזיה הפלסטינית, 3 בנובמבר, 1998
נטורי קרתא, שמוצגים ע"י הרשות
הפלסטינית כיהודים אותנטיים, הם זרם שולי, קיצוני ואנטי-ישראלי, המכחיש את זכות
קיומה של ישראל על סמך פרשנותם האזוטרית ליהדות. נטורי קרתא תמכו - ועודם תומכים
באופן פעיל ברשות הפלסטינית ובמאבקה נגד ישראל מאז הקמתה.
" באו אלו
[היהודים] וזייפו את דברי האל שנקבעו ושינו את דתם ודיניה, והיו הם הרשעים. ומי
שלא פוסק לפי מה שהוריד האל, מי שהתמרד על כך, לא מקבל את השוויון ורצה להפריד בין
נכבד לנחות, או החליף את פסקו של אללה ואמר שזה דין אכזר וחשב שהוא יותר רחמן כלפי
עבדי אללה ויודע יותר מאללה מה טוב להם, זהו מרד באללה... היהודים החליפו את
זה בעבר ומחליפים אותה היום החלפה חמורה יותר, והתורה המצויה היום אין בה דרך ישר
ואין בה אור "
עבד אלמועאז עבד אלסתאר, מטיף דת
הטלוויזיה הפלסטינית, 17 בדצמבר
1998
ילדים ברשות הפלסטינית משלבים בתפיסת עולמם דה-לגיטימציה של
היהדות
"הם טוענים באופן שקרי כי התורה
העברית היא דתם, אבל אנחנו יודעים שהם סילפו את התורה, קבעו חוקה שונה מזו האלוהית
שנתגלתה בתורה ועיוותו אותה ככל העולה על רוחם".
נערה פלסטינית
הטלוויזיה הפלסטינית,
23 ביוני, 2002
ההיסטוריה
של חג הפסח: חגיגה של רצח וגניבה
מעבר להתקפותיה על הלגיטימיות של התנ"ך, הרשות הפלסטינית
מכפישה גם מסורות נבחרות. המובאה הבאה הינה סטייה רווית שנאה מרוחו של חג הפסח,
אשר הופיעה בעיתון היומי של הרשות הפלסטינית, ומהווה רק דוגמא להכפשת המסורת
היהודית ע"י הרשות הפלסטינית:
"היהודים מקיימים עד היום את טקסי
הפסח...מהם הם שואבים את המסע שלהם ואת הקשר שלהם עם זרים... בואו ונבין טקסים אלו
על משמעויותיהם, וכך ניתן להבין את דפוסי ההתנהגויות הגזעניות האלו מצד הישראלים
כלפי הערבים ...לחג הזה יש כמה משמעויות: יציאת עם ישראל ממצרים שבמסגרתה אלוהים
ביצע טבח גדול נגד העם המצרי... לכן הריגת הזרים היא סגולה אלוהית שיש לחקות...
בהיסטוריה אין דבר איום יותר מאשר מסע הגזל, שהוא מסע השוד הגדול בהיסטוריה שבוצע
ע"י היהודים בליל היציאה...
דהיינו, גניבה מאחרים
היא מותרת ואף מקודשת, במיוחד היות ומעשה ליסטים זה נעשה בפקודה ישירה של ה'
[במקור מופיע השם המפורש של האל], אלוהי היהודים".
אלחיאת אלג'דידה, 15 באפריל, 2001
סמלים יהודים דתיים מבוזים באופן דומה. במסגרת מאמר בעיתון
היומי של הרשות הפלסטינית, שהאשים את ישראל בבעיית הסמים ברשות הפלסטינית, נתפרסמה
קריקטורה אשר מקורה בעיתון "אל-וטן" הכוויתי. בקריקטורה נראה סמל יהודי
דתי – המנורה, כאשר שבעה מזרקים מחליפים את שבעת הקנים, והתמונה מלווה בטקסט הבא:
הרשת הישראלית להברחת סמים.
אלחיאת אלג'דידה, 17
באפריל 2000
הפרוטוקולים של זקני ציון