בית

0

תאוריות מנהיגות

תיאוריית נתיב המטרה תיאוריית המנהיגות Path-Goal מגדירה שאחריות המנהיג היא להגביר את המוטיבציה של הכפיפים על ידי הבהרת התנהגויות הדרושות להשלמת המשימות ואת התגמולים התיאוריה מבוססת על תיאוריות מוטיבציה להגדרת מטרה להשגה ותיאוריית הציפיות (Expectancy) העלאת התגמולים הבהרת היעדים מנהיג לומד מה הצרכים של הכפיף מנהיג מגדיר מה על הכפיפים לעשות על מנת להשיג את המטרה מנהיג מתאים את הצרכים של הכפיפים אם המטרות הושגו מנהיג מבהיר מה תפקיד הכפיף מנהיג מעלה את הערך של המטרה עבור הכפיפים לכפיף יש יותר אינפורמציה וביטחון מה לעשות מכאן, המונהגים מראים מוטיבציה והשקעה מוגברת שמביא לתוצאות ותפוקות ארגוניות מושגות מצב התנהגות של המנהיג השפעה במונהגים תוצאה מונהגים חסרי ביטחון עצמי תומכות מגביר ביטחון להשגת מטרה הגברת המאמצים: שיפור בשביעות רצון ובביצוע אי בהירות בתפקיד מנחה מבהיר דרך התגמול תפקיד ללא אתגר או עניין מכוונת תוצאות קובע ומעודד הישגים גבוהים תגמול לא מתאים משתתף מבהיר הצרכים של המונהגים כדי לשנות את התגמול אישיות ומנהיגות: מנהיג הוא בן אדם – לכל בן אדם יש אישיות – למנהיג יש אישיות אישיות – מערכת של תהליכים ומאפיינים סמויים המהווה דפוס התנהגות יציב יחסית, המגיב לרעיונות, אובייקטים או אנשים בסביבה. (עפ"י…


infant death

מוות בעריסה- מה גורם לזה?

אף כי לא מדובר בהפרעת שינה של ממש, תסמונת "מוות בעריסה" מתרחשת בדרך כלל במהלך הלילה, כאשר התינוק ישן.

הגדרה: מוות פתאומי של תינוק מתחת לגיל שנה, שלא ניתן להסבירו גם לאחר נתיחה שלאחר המוות. מהווה סיבה מרכזית למוות תינוקות בין גיל חודש לשנה במדינות המערב. הכי שכיח בין גיל חודשיים לארבעה חודשים. אין הרבה מידע על התסמונת.

גורמי סיכון בולטים:

  1. תנוחת שכיבה של התינוק על הבטן.
  2. תפקוד פגום של מערכות השולטות בנשימה
  3. וויסות חום הגוף
  4. קצב הלב ומנגנוני יקיצה
  5. יתכן שקיים כשל במנגנון השימור העצמי האמור להביא ליקיצה בעת הפסקת נשימה.

עדיין רב הסתום על הגלוי.

מחקרים מעבדתיים שנערכו בקרב תינוקות בסיכון גבוה למוות בעריסה, מצאו שהתפתחות דפוסי השינה שלהם מעוכבת בהשוואה לתינוקות בקבוצת ביקורת.

אפשרויות נוספות-

היו ילדים שמתו מוות באריסה או שמתו בשוגג כשישנו עם הוריהם באותה מיתה. וכבר אז היה איסור על שינה עם ילדים.

הגורמים המשפיעים על הפרעות שינה בילדות המוקדמת:

הגורמים להפרעות בשעון הביולוגי ולהפרעות נשימתיות הם פיסיולוגיים. ניתן לקרוא כאן.

נתמקד בגורמים להפרעות השכיחות ביותר: הירדמות ושמירה על רצף השינה.

גורמים הקשורים ב:

תינוק (לדוגמא: מצב רפואי , טמפרמנט)

הורים (לדוגמא :אישיות, אמונות הוריות)

אינטראקציה תינוק-הורים (לדוגמא:טכניקות הרגעה, דפוסי התקשרות)

תרבות וסביבה (לדוגמא: לחצים בבית)

 

כמו כן, ניתן לבדוק אותם באמצעו אבחון דידקטי או אבחון מתקדם עוד יותר.


שנתם של ילדים שחוו טראומה קשה של חטיפה

חשיפה לאסונות טבע ולמלחמה משפיעה אף היא על שנתם של ילדים בנוסף לתגובות ייחודיות לאירועים אלה(פחדים וחרדות הקשורים לטראומה). לצד פחדים וחרדות מופיעות גם תגובות כלליות וביניהן הפרעות שינה. גם במקרים אלו- 2 תגובות שונות, קושי להירדם או העמקה של השינה, בהתאם למודל שהוצע.
המאמר מתאר את תופעת הסיוטים בקרב ילדים בעיקר מנקודת מבט פסיכואנליטית, כאשר טר כותבת המאמר, מתייחסת להיבטים התפתחותיים ופסיכופתלוגיים של תופעת הסיוטים.
תחילה היא סוקרת את ההתפתחות שחלה בחקר החלומות במהלך ההיסטוריה עד פרויד(היה הראשון שהתייחס לחלומות כאל ביטויים של משאלות העבר וקונפליקטים של הילדות).

בחלקו השני של המאמר טר מתארת את הסיוטים מנקודת מבט התפתחותית. היא טוענת שעד רמה מסוימת הסיוט הוא תופעה התפתחותית נורמטיבית וכי אופיו ותוכנו משתנה משלב התפתחות אחד למשנהו.
ראשית היא מתייחסת לביטויים משוערים של סיוטים בקרב תינוקות שהם בעיקר תחושתיים(סנסוריים), אך היא מתייחסת גם לדעה המקובלת שלפיה, כל עוד לא רכש התינוק שפה, לא יתכן שיהיו לו חלומות או סיוטים של ממש.
שלב ההתפתחות הבא שהיא מתייחסת אליו הוא גיל 15 – 30 חודשים וכאן למעשה לא עושה אבחנה ברורה בין סיוט לביעות, וטוענת שסיוטים בגיל זה מתבטאים בעיקר בביעותים, שהילד אינו יכול לספק להם תוכן מילולי, אך במהלך התרחשותם הוא נראה מפוחד ביותר.
בהמשך היא מתארת את התפתחות החלום והסיוט בשלב האדיפלי, בגיל החביון ובגיל ההתבגרות. רואים כיצד הם נעשים ברורים ומפותחים יותר וכיצד הילד מגביר את התייחסותו אליהם באופן הדרגתי.

בחלקו האחרון של המאמר היא מתייחסת לסיוט מן ההיבט הפסיכופתולוגי וטוענת שהוא מופיע אצל ילדים מסוימים בתגובה לחוויה פוסט טראומטית. מרבית הידע שלנו לגבי המשמעות של חלומות בכלל, וסיוטים בפרט מגיע מהתיאוריה הפסיכואנליטית.

עד פרויד מיוסף ועוד תרבויות ייחסו לחלומות כוח נבואי ופרויד הראשון שאמר שחלומות צריך להפנות אחורה לעבר. הם משקפים היסטוירה ולא ניבוי.

ע"פי פרויד :

החלום הוא כלי פסיכולוגי אשר יש בו דחפים ומשאלות לא מודעים מקבלים ביטוי סימבולי.

בסיוטים של ילדים, הרגשות של החולם מושלכים לעיתים קרובות על אחרים אשר בתורם מאיימים על החולם עם אותם רגשות.החוויה מאיימת ואני אנסה להרחיק, אסמל אותה בחלום כי יותר קל להתמודד. הרגשות הקשים מושלכים על דמות אחרת (בע"ח ) והיא רודפת את הילד עם רגשות שליליים.(דחף לחנוק אח קטן ובחלום בע"ח שרוצה לטרוף אותם).

ה"תוכן הסמוי" (אסוציאציות חופשיות וכו' ) של החלום הוא משמעותו האמיתית. "התוכן הגלוי" (הסיפור, העלילה) הוא רק קצה הקרחון.

רק סוג אחד של חלומות מפר את הכלל הזה של מימוש משאלות והוא הסיוט הפוסט-טראומטי.

החלומות השונים משתנים עם הגיל, הופכים יותר מפותחים ולחולמים יותר קל להרחיב לגביהם.

הסיוט בפני עצמו אינו בעיה.

יש שלבים התפתחותיים שבהם הסיוטים הם נפוצים יותר.

פרויד אומר שסוג אחד של חלום מפר את התיאוריה הזאת –בסיוט פוסט טראומטי :

הסיוט חוזר על עצמו-תסריט טראומה מדוייקת שהילד חווה –אין רובד גלוי או סמוי.חוויה מחודשת של הטראומה ואין שליטה בחזרה של החלום.

מופיע אחרי אירועים חיצוניים שהיו מאוד לא צפויים ועוצמתיים.

לא מתאים לתיאור של פרויד על עיקרון הגשמת המשאלות.

החלום הפוסט-טראומטי הקלאסי מעורר חרדה וחוזר באופן מפורש על הטראומה.

הוא חוזר שוב ושוב כל פעם שהחולם נזכר בחוסר האונים שלו מהעבר.

לוי, פסיכיאטר ילדים, זיהה שהוא מופיע גם אצל ילדים.

השווה בין "שדה קרב" לבין "שדה הניתוחים".

חלום פוסט טראומטי , בניגוד לחלום רגיל, מעורר חרדה ומבטא באופן גלוי וחזרתי את החוויה הטראומטית.

בהקשר זה טר מתארת את המחקר שערכה על קבוצה של 26 ילדים שנחטפו ב1976, נקברו חיים ע"י חוטפיהם ושוחררו לאחר 27 שעות. היא מתארת את סיוטיהם במהלך שנה לאחר האירוע ו כ 5 שנים לאחר האירוע, כמו כן היא מתארת מאפיינים נוספים של סיוטים בקרב ילדים שחוו פוסט טראומה.

תיאור מקרה:

26 ילדים (5-14) נחטפו מבית ספרם בקליפורניה עם אוטובוס ההסעה. הם נקברו חיים בתוך בור גדול בתוך האוטובוס, למשך 27 שעות עד שחולצו.

המקרה נחקר רבות, גם בשנה שאחר האירוע וגם במעקב 5 שנים מאוחר יותר, בהשוואה לקבוצת ביקורת (אותם גילאים ומאפיינים).המחקר היה ייחודי במידע על טראומה פיזית בילדים בגלל הקבוצה הגדולה של הילדים, קבוצת הביקורת, ללא חויית טראומה , הטווח הגדול בגילאים השפיע על המחקר ואיפשר לצפות את העתיד במחקר.

ממצאים:

  • בלטו ביותר הסיוטים החוזרים (סיוטים פוסט-טראומטים)
  • פרסומניות שונות: הליכה בשינה, דיבור בשינה, צרחות וביעותים לאחר הטראומה
  • הביעותים הופיעו לרוב אצל הילדים הפחות מילוליים בכל שכבת גיל
  • שנת הNREM אופיינה בחלומות בלהות (ביעותי הלילה שלא זוכרים אותם) שהיו חלק בולט ומיידי וגם 4-5 שנים אחרי החטיפה.
  • עם הזמן שחלף-"חזרות עם שינויים" וחלומות מוסווים-הם הראו שעם הזמן יש שינויים קטנים בתוך החלומות (אח שנקבר איתו בתוך האוטובוס מה שלא היה ).חלק מהחלומות הפכו מוסווים –רובד סמוי-טראומה לא כזו ברורה. זה סימן להחלמה-שיפור בPTSD .
  • חלומות מוות עצמי-פגיעה בחסינות, לא מאמינים בחוסר הפגיעות שלהם.(בקבוצת הטראומה דיווח על חלום עם מוות שלהם-נדיר שקורה)
0

3 דרכים חדשניות להיפטר מהלחץ היומיומי…

3 טיפים שהוכיחו את עצמם במשך 10 שנות ניסוי ותהיה… עכשיו לכניכם 1. תתמסר לרגע, לגמרי, עם משימה אחת בלבד. במקום להיות במצב של מיתוג-משימות מלחיץ של המוח, קח את המשימה הבאה שלך ותן לכל שאר המשימות לצאת לך מהראש, פשוט תתמסר לרגע ולמשימה הנוכחית. תן לעצמך להתמסר לחלוטין למשימה הנוכחית על ידי ויתור על ההרגשה שאתה צריך למהר ולסיים אותה ולעבור למשימה הבאה שמחכה לך. תמיד תהיה המשימה הבאה, כי זה הטבע של רשימות מטלות – הן לעולם לא נגמרות. אז תן למשימות המאוחרות יותר להיות מאוחר יותר . ותהיה 100% במשימה האחת , כאילו זה כל העולם שלך. בשורה התחתונה : תאט. תנשום. תסקור את ההתחייבויות והמטרות שלך. כל דבר בתורו. תעשה משימה אחת בכל פעם. התחל עכשיו. קח הפסקה של 5 דקות בשעה. תחזור. (וזכור תמיד, התוצאות הסופיות יותר חשובות מהזמן שנדרש כדי להשיג אותן). 2. תרפה מהשליטה על מה שלא יכול להיות נשלט הפחד גורם ללחץ, לא גורמים חיצוניים כמו התחייבויות העבודה שלך או הבעיות במשפחה שלך. גורמים חיצוניים אלה הם רק חלק נורמטיבי מהחיים, אבל הם הופכים מלחיצים כשאתה פוחד להיכשל, פוחד שאנשים לא אוהבים אותך, פוחד שאתה לא…